החלטה בתיק בש"א 11498/06

1.         כללי

לפניי בקשה להורות על מחיקת כתב התביעה על הסף, לפי תקנה 100 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: " תקנות סדר הדין האזרחי"), מחמת שהתביעה הוגשה כתובענה למתן סעד הצהרתי, ולא כתביעה כספית גרידא, כפי שהיה מקום להגישה בנסיבות העניין.

2.         תמצית העובדות הדרושות לעניין

2.1  המשיבים, רכשו מהמבקשת במועדים שונים, במהלך שנת 1991, יחידות שונות (להלן: "היחידות"), בפרוייקט הידוע, כתחנה המרכזית החדשה בתל אביב יפו (להלן: " התחנה"). יצויין כי חלק מהמשיבים הם רוכשים מקוריים וחלקם נעברים של רוכשים מקוריים.

2.2   לטענת המשיבים, היה על המבקשות לרשום על שמם את זכויות החכירה ביחידות תוך 3 שנים מיום קבלת החזקה בפועל, כקבוע בסעיף 4 (א) להסכמי הרכישה.

2.3  החזקה ביחידות נמסרו למשיבים בחודשים אוגוסט ספטמבר 1996, ומכאן שהיה על המבקשות לרשום את הזכויות ביחידות על שם המשיבים, עד שנת 1999. לעמדת המשיבים, מאחר והיחידות לא נרשמו נרשמו על שמם, למעשה עד מועד הגשת התביעה, חרף אורכות שניתנו בעניין, מהווה הדבר הפרה של הסכמי הרכישה ולפיכך הודיעו המשיבים למבקשות ביום 8.6.2004 על ביטולם.

2.4  המשיבים הגישו את התובענה נשוא החלטה זו, למתן פסק דין הצהרתי לפיו מתבקש בית המשפט להצהיר כדלקמן:

" כי הסכמי הרכישה בוטלו על ידם כדין, לאור הפרתם על ידי הנתבעות, וכי הם זכאים להשבת הכספים ששולמו לנתבעות עבור רכישת היחידות."          (סעיף 26 לכתב התביעה.)                                          (ההדגשה במקור - א.א.).

3.         מן הראוי לציין כי בין הצדדים התקיימו הליכים קודמים:

3.1 משיבים 1-5 ו - 17 הגישו בשנת 1997 תביעה למתן פסק דין לפיו יוצהר כי הם היו זכאים לבטל את הסכמי הרכישה עקב הפרה יסודית מצד המבקשות, בכך ששטחי היחידות שנמסרו לחזקתם היו קטנים בשיעור של 28%-32% מהשטחים על פי הסכמי הרכישה. לחילופין נתבע פיצוי בשל ירידת ערך היחידות. בית המשפט דחה את תביעת הביטול אך קיבל את הטענה החלופית בדבר פיצוי בגין ירידת ערך. בעקבות ערעור לבית המשפט העליון, הוגדל סכום הפיצוי שקיבלו התובעים.

3.2 משיבים 6-16 ו - 18-23 הגישו אף הם, כל אחד בנפרד, תביעות נפרדות לבית משפט השלום בתל אביב, בעילה של הקטנת שטחי היחידות. תביעתם של משיבים 6-16 הסתיימה בהסכמות שקיבלו תוקף של פסק דין לפיו קיבלו המשיבים פיצוי בגין ירידת הערך. תביעותיהם של משיבים 18-22 נדחו בערכאה ראשונה בטענת התיישנות, ועניינם תלוי ועומד בערעור. תביעתו של משיב 23 טרם התבררה לגופה, כאשר הועלתה טענת התיישנות שטרם נדונה.

3.3 משיבים 24-37 לא נקטו בכל הליך משפטי קודם להגשת התובענה בתיק

זה.

4.                  עמדת  המבקשות

המבקשות טוענות כי יש למחוק את התביעה מחמת שהיה על המשיבים להגיש תביעה כספית להשבה של הסכומים ששילמו וכל יתר הנזקים הנטענים ולא להגיש תביעה למתן פסק דין הצהרתי, כמות שנעשה.

בהקשר זה מפנים המבקשים לסעיף 4 לכתב התביעה ובו פירוט בטבלה של הסכומים ששולמו ומועדיהם, באופן שברור לכל כי סכומי ההשבה ידועים ומגובשים. עוד נטען כי המשיבים טענו בסעיף 26 לכתב התביעה שהם זכאים להשבת הכספים ששולמו עבור רכישת היחידות, ולמרות שהסעד הכספי מגובש ומכומת, אזי משיקולים של הימנעות מתשלום אגרת בית משפט, לא נתבע סעד אופרטיבי, כפי שעולה מלשון סעיף 38 לכתב התביעה, שהינו שיקול שלא הוכר בפסיקה כמצדיק הגשת תביעה לפסק דין הצהרתי בלבד.

לטענת המבקשות התנהגות זו של המשיבים אינה עולה בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה לפיה שעה שניתן לכמת את התביעה, יש להגישה כתביעה כספית ולא לעתור לסעד הצהרתי.

5.         עמדת המשיבים

המשיבים אינם חולקים כי ניתן לכמת את הסכומים המגיעים לכל אחד מהם, אם יתקבל הסעד ההצהרתי, אך לדידם שעה שקיים " אינטרס לגיטימי", המוכר בפסיקה, מתאפשר בידי תובע לקבל סעד הצהרתי, גם אם הסעד הכספי מגובש. אותו אינטרס לגיטימי במקרה זה הינו רצון המבקשות להתגבר על טענת ההתיישנות בכך שיאלצו את המשיבים להגיש תובענה כספית, ואז יעתרו להתיישנות התביעה. בהקשר זה נטען כי אין זו הבקשה הראשונה לסילוק התובענה על הסף, כאשר המשיבים מפנים לבש"א 19910/04, בה התבקש בית המשפט להורות על דחיית התביעה מחמת התיישנות. ההכרעה בטענה הושארה בהסכמת הצדדים לבירור בהליך עצמו ולא תתברר כטענת סף.

עוד נטען כי היה על המבקשות לטעון את הטענות הנטענות בבקשה זו, ב"הזדמנות הראשונה", ומכיוון שלא נעשה הדבר, יש להורות על דחיית הבקשה.

לחילופין מבוקש להורות על תיקון כתב התביעה, בהתאם לתקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: " התקנות").